Tags

,

ירון,

איזו סיבה יש לי לקוות? התקווה תמיד איכזבה אותי. אני טיפוס של תקוות אולי בגלל שזה הדבר היחיד שמחזיק אותי מעל למים. אבל התקוות הם גם הדברים שמטביע אותי. קשה לי להאמין אך דווקא שירים של אביב גפן מנחמים אותי. אולי הכתיבה אליך, יצור שלא קיים, יצור שלא יפגע ולא יעורר תקוות שתמיד יבין אך לעולם לא יענה. אני קוראת לך ירון, החצי השני שלי. האחד שאספר לו הכל תמיד. שתמיד יבין שיחפור לעומק תמיד ימצא נפט. ירון שלי ורק שלי. יש אנשים שמצליחים לנפח בועות סבון ואז לאחזם בידם לעד אני לא. הבועות שלי קטנות וכשאני מנסה לגעת בהן הן מרטיבות את כולי.

ברגע שמתעלמים מהכאב חושבים על דברים אחרים הדמעות מתייבשות על הלחיים. חבל על הדמעות. איני מצליחה לשלוט בהן. אתה פרטי שלי ירון על תספר עליי לאף אחד איני רוצה לשתף את ליבי עם כל איש דמיוני או לא.

חבל שאתה לא קיים. חבל שאיני יכולה לטלפן אליך ולספר לך הכל. זה יותר קל בטלפון, לא צריכה לחשוב על תחביר. קשה לפתח גאווה במקום שכולם מכניעים אותך. אני גמישה מסתגלת שתקנית אולי אני פחדנית אולי לא. אנשים חושבים שאני יותר מכולם לא זקוקה למחמאות והמצב הפוך. הפוך לגמרי. תמיד אני זקוקה לחיזוקים. הם אוהבים את הכתבות שלי אני שמחה. לא שהם אומרים את זה לא רק בגלל זה אלא בעיקר בגלל שהם אומרים את זה.

האם לא אמצא אותך ירון לעולם? מישהו שתהיה לו את התכונה לחדור לעומק מבלי לפגוע, ארכיולוג רגיש ואוהב מספיק רגיש כדי להבין את שאיפותיי מבלי שאומר לו מהן ושיהיה מספיק אמיץ לעזור לי להגשימן. הן לא גדולות אותן שאיפות בהשוואה לשל אחרים. זה מצחיק ואולי אף אירוני משאמצא אדם כמוך ירון אדע שהגעתי למנוחה והנחלה. אך זה אותו האדם ימצא לי רק אחרי חזון אחרית הימים. אינני מגזימה. התאריך הזה קרוב [ואולי דווקא רחוק]

זה לא שאני מוותרת על דברים גשמיים אני מחפשת גם אותם וכשאני מוצאת ובכן אני חושש לדעת מפני שזה יתנפץ כמו כל בועה אחרת. אין הבדל. אומרים שאני חוששת מכשחון. מה לעשות מודה באשמה אבל באמת ירון איזו סיבה יש לי לא לחשוש פעם הצלחתי? נפשו של אדם אחד לא הצלתי ולא ריציתי אפילו לא את שלי. אביב גפן נגמר צריכים להפוך את הקלטת. רק רגע.

הוא שר על אהבה נכזבת על אהבה שלא מתגשמת אהבה שנגמרת על אהבה אסור בלתי אפשרית. האם הוא חווה אהבה? כתבתי על אהבה לא אנוכית ומעולם לא חוויתי אהבה מעולם לא היה לי חבר.

חלמתי חלום לפני כמה ימים והתעוררתי לאחר שנשאלתי שאלה שעדיין מנקרת במוחי: “איך את יודעת ששיר שלך טוב?” איך באמת והאם אני באמת יודעת. המחשבות שלי זורמות לכל הכיוונים בבת אחת עוברות על כל יקומי מספר החיה וחוזרות חזרה מבולבולת ועוברות במהירות לנייר כך שאין קשר בין משפט למשהנו. פעם הייתי מתנצלת אבל אתה מבין אין צורך להסביר.

אני מדברת עם עצמי, מי לא? אני מדברת עם עצמי בקול רם, האם אני משוגעת? השיחות האלה מבהירות את מחשבותיי ורגשותיי אני מגיעה כך להחלטות. השיחות הללו ביני לבין עצמי הם במקום שיחה עם טיפוס כמוך. יש בני מזל שמוצאים את האמת בגיל צעיר אני נחשפתי אליה כה מאוחר בגיל 17 והיא נלקחה שוב התנפצה בועה.אני מתגעגעת למשהו שמעולם לא היה לי. אני מפחדת ירון ולא יודעת למה או ממה. <משפט לא ברור. כן, גם אני לא תמיד מבינה את הכתב שלי> מדוע מסביב יש כזו חוסר רגישות מדוע הוריי לא מבינים פרטיות מהי כשזה נוגע לאחרים? אני אוהבת אותך ירון מעל דפים כחולים עם תחרה <הכוונה לנייר המכתבים עליו כתבתי אז> האם מה שאני חשה הוא באמת אהבה? מה אעשה אם יפלו דפים כחולים אלו בידי אדם אחר? אמהות ואבות אתם הרגתם אותי כך אומר אביב. האם גם אצלו מת הרצון לחיות? אני שונאת את התקווה. אשת התקוות שמחלקת אותן לכל דורש לכל כואב ובוכה. הלוואי ויכולתי לעזור לכולם אך כולם לא רוצים אותי. אני מקווה שלפחות שירי יתנו תקווה לאנשים ורק כתבתי זאת ופחדי הגדול עלה בראשי איני רוצה שיפרשו לא נכון את שירי וישתמשו בהם למלחמה שירי כאב שירי אמת לא מתאים לדרך השקר והמסתור של אנשי מלחמה. ומחר כעת חיה אני אהיה אשת מלחמה כאילו אאסוף ידיעות שהגיעו בעזרת שקרים אני מקווה שאמצא את עצמי בין מכונות הן לא משקרות הן מלאות כנות [ואני מקווה] הן חסרות רגש. אסתפק בחצול, ירון, ידיד קטן בעל ארבע רגליים.

איך אמצא אותך ירון בין מילארדי האנשים? אור הירח לא מספיק והשמש מסנוורת וכשהשמיים <אני מצטערת, פשוט התפקעתי כרגע מצחוק> וכשהשמיים מעוננים יורד גשם וקר איני אוהבת קור. מה עושים ירון מה עושים כשאתה לבד ואף שיר לא עולה כשהכאב נמצא בכל מקום. מה עושים ירון? מה יהיה ירון?

אני מתגעגעת למקום שמעולם לא היה לי ולא נראה לי שיהיה לאנשים שאיני מכירה ומעולם לא פגשתי או שמעתי את שמעם. וירג’יניה וולף צדקה, היינלין צדק. סופר זקוק לפרטיות. בבית שלי אין דבר כזה המושג פשוט לא נמצא באוצר המילים.

אין כאן בקור אף אחד עם מעיל. אין אף אחד עם ידיים חמות ולב חם. לכולם ידיים קרות והם כולם כה מעטים. החלל ביניהם גדול יותר מהם ובמרחב שלנו מיליונים יוכלו לחיות ברווחה. כל אנשי סין.

הייתי מאושרת בצורה נפלאה לכמה רגעים היום. ראיתי מדף שלם [!] כוננית שלמה מלאה ספרי מדע בדיוני באנגלית ובעברית. הרגשתי נפלא אבל זה לא נמשך זמן רב כאילו להוציא אותי מהרחם ושם הרגשה זו התפוגגה כשראיתי את ע’ <אחי הצעיר ממני ב3 שנים>. אך החיים ימשיכו לזרום ברגע זה חנויות “סטימצקי” זוכות לכל הנקודות הלוואי והייתי מיליונרית רק כדי שאוכל לקנות את כל הספרים האלה. בחמישים שקלים וקצת שקלים וקצת אפשר אולי לקנות רק שניים וקשה לי לבחור. בכל פעם שאני בתחילת עמוד אני רוצה לגמור את המכתב הזה אך הפעם לא אפסיק עד שאגיע לאמצע ובסוף מוצאת את עצמי בעמוד הבא.

תודה ירון אני מרגישה טוב יותר. הרבה יותר טוב. אני רוצה עדיין בבית שלי. אנסה להעלם בתוך ספר אך כבר כמה שנים שאיני מצליחה. איזו אירוני ספר על מלחמה “מלחמה לנצח”.

מה יקרה בעוד אחפיים שנה ירון? יגלו את הדלת לארץ משיכות הלב? האם הייזל סטון לונג קיימת האם ריצ’רד ולאזרוס והילדה ודיתי וזבדיה וג’ייקוב ופיקסל וששת וכולם וכל האחרים, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה האם הם קיימים? הייתי רוצה למצוא אותם באמת. אולי אוכל פעם לפגוש את היינלין ולבקש ממנו עצה. אני מקווה שהוא מוקף בחתולים ושאסימוב מטייל בין הרובוטים שלו.

איפה אמצע את עצמי כשאמות? ליד היילו המתה או סהר ואוליביה המתאבלים?

אשת התקוות,

Advertisements